חקיקה בענף ביטוח חובה לרכב

כבר עם הקמת המדינה חלה חובה על אזרחי מדינת ישראל לבטח את רכבם בביטוח חובה לרכב, במסגרת פעולת הנזיקין שהועתקה מהחוק האנגלי. פקודת הנזיקין הייתה החקיקה היחידה לפיה נידונו תביעות נזקי גוף. על פי פקודה זו, אדם אשר נפגע בתאונת דרכים נאלץ לעבור סידרה ארוכה של דיונים משפטיים עד שקיבל את הכסף המגיע לו, אם בכלל. תחילה היה על הנפגע להוכיח, באמצעות תביעה בבית המשפט, כי אין הוא הגורם לתאונה. אם לא הצליח בכך, לא היה זכאי לקבל פיצויים כלשהם מחברת הביטוח שלו. במידה והצליח להוכיח כי לא בו תלוי האשם בתאונה, עדיין לא תמו תלאותיו. אז היה עליו להוכיח שוב כי אין הוא אשם ברשלנות תורמת (רשלנות תורמת היא מעשה שההיגיון אומר לא לעשות, או לעשות ההיפך, כמו לנהוג בחוסר זהירות). במידה והתובע נמצא אשם חלקית בתאונה, במקרה הטוב היה זכאי לפיצויים מופחתים ובמקרה הרע לא קיבל פיצויים כלל.
נטל הוכחת האשם יצרה מלחמות משפטיות רבות שארכו שנים ועשרות שנים. כספי הפיצויים, אם ניתנו, התקבלו בתום המשפט בלבד. עד אז, נאלץ הנפגע לספוג הוצאות משפטיות, הוצאות טיפול תרופתי, פיזיותראפי, ואף הוצאות אשפוז.  בנוסף לכך, במקרים רבים סבל אותו נפגע מאובדן הכנסה בשל חוסר יכולתו לעסוק בעבודתו הקודמת. מצב זה הווה כלי משחק בידי חברות הביטוח. הנפגע, נואש שלעיתים היה נואש ובמצוקה כלכלית, היה בעל נכונות "להתפשר" עם חברות הביטוח על מנת שלא להיקלע לתהליך יקר, חסר וודאות ומייגע בבתי משפט.

בשל כך, החלה להתגבש תכנית לרפורמה בענף ביטוח החובה לרכב. התכנית עברה גלגולים אחדים, והמאמצים לחקיקת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נמשכו למעלה מעשר שנים. עד שלבסוף חוקק החוק בשנת 1975. חוק הפיצויים חולל רפורמה יסודית בעקרונות, בדרכי היישום, ובמבנה ענף ביטוח החובה בישראל. בחוק זה יש שני עקרונות עיקריים:

עיקרון ה- No Fault

גורס כי לא קיים קשר בין מידת האשם בגרימת התאונה לבין הפיצויים המגיעים לו כנפגע תאונת דרכים. כלומר, גם אם הנפגע הוא אשם בתאונה עדיין יקבל פיצויים מחברת הביטוח על הנזק שנגרם לו.  

עיקרון ה- Unlimited

גורס כי יש להשיב את מצבו של הנפגע לקדמותו.

בנוסף דאג חוק זה לכך, כי הנפגע יקבל תוך 60 יום מיום פגיעתו "תשלום תכוף" הכולל: הוצאות ריפוי, הוצאות בתי חולים, וכן תשלומים חודשיים שיספיקו לריפוי למחיה של הנפגע ובני משפחתו, בהתאם להכנסת הנפגע לפני תאונת הדרכים.  במידה ולא קיבל הנפגע תוך 60 יום את המגיע לו, הוא יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לתשלום תכוף. במידה וחברת הביטוח לא שילמה תשלום תכוף על פי דרישה במועד, היא תשלם על פי חוק, את הסכום שהושהה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בשיעור של 12% לשנה.

עוד קובע החוק כי פרמיית הביטוח נטו תקבע על ידי שר האוצר בהתייעצות עם שר התחבורה ושר המשפטים, לאחר שמיעת הארגון היציג של חברות הביטוח ובאישור ועדת הכספים של הכנסת.
לפרמיה נטו יש להוסיף עוד 6.94% אותם רשאיות חברות הביטוח לקבל בגין הנפקת פוליסות ביטוח, 1.6% מס בולים, ו- 4.57% לקרן משרד התחבורה שהוקמה בעקבות חוק הפיצויים. משמע, פרמיית הביטוח ברוטו לתשלום הינה 113.11% מפרמיית הביטוח נטו שנקבעה על ידי הממשלה. עם כניסת חוק הפיצויים לתוקף קבע שר האוצר באופן שרירותי, בצו שהוציא, תעריף ביטוח חובה לרכב שהיה גבוה בכ-50% מזה שהיה נהוג קודם לכן.

תעריף ביטוח החובה לרכב בישראל הוא אחיד לכל המבוטחים ונמדד לפי נפח מנוע הרכב בלבד.

הפרמיה הנקבעת צמודה למדד המחירים לצרכן. פרמיית הביטוח חובה ברוטו שנכונה לתאריך 1/2008 היא: לרכב מנועי עד 1000 סמ"ק- המחיר נע בין 1464 שקלים ועד 1749 שקלים (תלוי בחברת הביטוח), לרכב מנועי מ-1001 סמ"ק ועד 1500 סמ"ק- המחיר נע בין 1541 שקלים ועד 1749 שקלים, לרכב מנועי מ-1501 סמ"ק ועד 2000  סמ"ק- המחיר נע בין 1541 שקלים ועד 1749 שקלים, ולרכב מעל 2000 סמ"ק- המחיר נע בין 1484 שקלים ועד ל-1749 שקלים.